"הגעתי לבית דרור ב 2 בלילה. קיבלה אותי בחורה עם תלתלים שנראתה כמו מלאך. אמרתי לה שאין לי כסף, אבל היא השיבה לי שלא צריך, כאן זה באהבה".

סאלח, בן 16.5, נער הומו מכפר ערבי באזור המשולש.

גדלתי כערבי מוסלמי בתוך כפר קטן. גדלתי על זה שהומו זו מחלה וגם קללה ופשוט אסון. גדלתי מבולבל, מתוסכל לא יודע מי אני ומה אני. מצד אחד לא היה לי חזה כמו לנשים, והגוף שלי הוא גוף של גבר אבל אני לא גברי כמו כולם בכפר. מצאתי את עצמי בגיל ההתבגרות, בגיל 16 וחצי,  יוצא מהכפר. מצאתי את עצמי בלב תל אביב בלי עברית, בלי אוכל בלי כסף. משוטט לא יודע לאן ללכת ומה יעלה בגורלי .

ואז התקשר אליי בחור שהייתי מאוהב בו.  בכיתי לו על הקו. הוא אמר לי: "אל תדאג אני מכיר מקום שיעשה לך טוב". בהתחלה חשבתי שהוא סתם אומר לי בשביל להרגיע אותי, אל הוא חיבר אותי לבית דרור. לא הבנתי כלום. היתי בהלם. מה בית? אוכל? חום? אהבה? אמרתי לו שזה הזוי ואין דבר כזה.  

הגעתי לבית דרור בשעה 2 בלילה. אני לא אשכח את זה. קיבלה אותי בחורה עם שיער תלתלים שהיתה נראית כמו מלאך. מצאתי את עצמי יושב מול שולחן אוכל גדול עם הרבה אוכל ולחם. לא האמנתי. בכיתי. אמרתי לה שאין לי כסף, אבל היא השיבה לי שלא צריך לשלם פה כסף, כאן זה באהבה.  

המסע שלי התחיל שם לפני 13 שנה. בבית דרור גיליתי שאני לא חולה ושאני לא צריך ללכת לשיח' שיטפל בי בשביל להיות "רגיל". הבנתי שלהיות הומו זה רגיל וזה בסדר. 

בית דרור הציב לי מטרה. איפס אותי. עזר לי לקחת אחריות. התבגרתי והבנתי שזו ההזדמנות שלי להצליח. 

היום אחרי מסע ארוך של 13 שנה, אני אדם עצמאי, מבסוט, יודע לדבר 3 שפות, עובד בתחום שאני מאוד אוהב, מבלה, מתאמן ושלם עם הגוף שלי. הכי חשוב אני מי שאני, הומו גאה עם ביטחון עצמי.  

בית דרור העניק לי אהבת חינם, האמין בי וביכולות שלי. בזכות בית דרור יש לי משפחה ויש לי סביבה עוטפת ושומרת עליי ואוהבת אותי כמו שאני, בן אדם הומו ערבי ומוסלמי. תודה לגורל שהוביל אותי לבית הזה 

אומרים שמשפחה לא בוחרים? אז הנה תיקון לעולם.  אני בחרתי במשפחה שלי – בית דרור, ואתם גם יכולים לבחור במשפחה שלכם.