"אבא בדרך" צעקה אלי מעבר לדלת. ״סיפרתי לו. הוא כבר יגמור אותך. למה ילדתי אותך? למה?"
גיא, בן 17.5 מיישוב בצפון
שלום. שמי גיא. אני בן שבע עשרה וחצי. במקור מעיירה בצפון הארץ. אבא עובד במועצה בתפקיד בכיר.כל הישוב מכיר אותו ודרכו את כל המשפחה. אמא עוזרת גננת בפעוטון בישוב. אני בן זקונים ויש לי עוד 3 אחים ו 2 אחיות כולם מבוגרים ממני.
אני אגיד לכם מה.
תמיד ידעתי שאני כזה… ז'תומרת הומו. תמיד ידעתי מה אני רוצה ומה אני אוהב ואת מי. פחדתי מזה כמו מאש. הרגשתי שאני חולה במשהו. לא הבנתי למה דווקא אני נדפקתי ככה עם הסיפור הזה.
פחדתי מאבא. הומו בבית וגם בבית ספר האמת זו קללה קשה איומה ואכזרית. אבא… לא יודע… היום אני מבין שהוא אבא אלים. מאוד אלים. היה מפרק את האחים שלי את האחיות שלי וגם אותי במכות על כל שטות.
זה קשור… תכף תבינו…
אני הייתי בן 14 כשהתנשקתי עם נער מבוגר ממני בשנה בפעם הראשונה. הייתי בכתה י כשממש עשיתי את זה בפעם הראשונה. אני אגיד לכם מה… אני ידעתי שביום שיתגלה להורים שלי אז זה הסוף שלי פשוט ככה. אני החלטתי שאהפוך את עצמי לילד בעייתי. מאוד בעייתי. זה התבטא בהכל. במוסיקה המופרעת ששמעתי, בזה שניסיתי כל מיני סמים ודבק ודברים כאלה. הכל… הכל כדי שתהיה להורים שלי סיבה לנסות ולהעניש אותי ולהיכנס בי וכאלה – אבל העיקר שלא ידעו עלי.
הסמים זה מכניס אותך לקליקה מאוד מסויימת של אנשים. הרגשתי חרא. לא הבנתי למה אני צריך לעבור את כל הסבל הזה.
בפעם הראשונה במסיבת בנים בחיפה ופתאום הרגשתי… אני לא יודע איך לתאר את זה. פשוט בבית.
פתאום הכל נראה לי סבבה ובדיוק מה שרציתי. להיות מוקף בים של בנים שרוצים בדיוק כמוני. אחר כך התחלתי ללכת לקבוצת נוער גאה שפעלה באזור. שם הכרתי את מוטי. הפכנו לזוג. הוא גר במושב לא רחוק מהישוב שלי. אחרי 3 חודשים ביחד כשאנחנו משתמשים ברכב של ההורים שלו ולא רק לנסיעות החלטתי שדי. אני לא יכול יותר. אני אדבר עם אמא. היא תהיה חייבת לשמוע אותי. היא תעזור לי להסביר לאבא. הבגרויות התחילו להתקרב ואני רציתי לגמור כבר את כל החרא הזה.
זה היה ערב נוראי.
אבא היה אמור לחזור הביתה מאוחר ואמא ראתה משהו בטלוויזיה. ניגשתי. אמרתי לה שאני רוצה להגיד לה משהו. שיש לי משהו לספר לה. רעדתי כולי. היא חיבקה אותי.
מבוהלת. "מה קרה בן? ספר לאמא מה קרה?"
"אני הומו. יש לי חבר. נמאס לי להסתתר כבר אמא"
את מה שקרה באותם רגעים אפשר לתאר רק כסיוט נורא ואיום.
אמא הדפה אותי לאחור. הפנים שלה היו איומות. היא צעקה בקול שאף פעם לא הכרתי. אתה לא תכניס את המחלה הזאת אלי הביתה. הייתי בשוק. היא התחילה הודפת אותי למעלה לקומה השניה איפה שהיה החדר שלי. הרגליים שלי כשלו הייתי כל כך חלש. לא הבנתי מה קורה. פתאום קלטתי שהיא נעלה אותי בחדר. התמוטטתי. בוכה. "אמא אמא" ניסיתי לקרוא בשארית הכוחות שלי. הכל נחרב עלי.
אמא התקשרה לאבא וצעקה בקולי קולות שיגיע מיד הביתה. "אבא בדרך" צעקה אלי מעבר לדלת. סיפרתי לו. הוא כבר יגמור אותך. "למה ילדתי אותך? למה?"
אני לא יודע מאיפה קיבלתי את הכוחות האלה פתאום. ניגשתי לחלון. פתחתי אותו וקפצתי. בקפיצה נקעתי את הקרסול. הפלאפון שלי היה איתי.
התקשרתי למדריכה שלי. בוכה. בקושי הצלחתי להסביר את עצמי. ירד גשם זלעפות. היא הגיעה כעבור חצי שעה ולקחה אותי אליה הביתה. עוד באותו הלילה היא כבר דיברה עם מנהלת בית דרור. למחרת בבוקר הגעתי.