דף הבית English
العربية
  • פינת האוכל
  • צוות בית דרור - רות, מעין ויריב

סיפורים אישיים

בן למשפחה דתית לאומית

בס"ד
אני יודע שהסיפור שלי ריתק הרבה אנשים ולא ח"ו מגאווה אני חושב כך, כי רק מהידיעה שאנשים אמרו לי
שזה נגע בהם בצורה מיוחדת, אני מצהיר בזאת שאין לי שום כוונה לפגוע כאן באף אחד, לא בהשקפותיו לא
בראייתו על העולם ולא במצב הרוחני שלו.

אוהב אתכם ומקווה שזה יהיה שווה את הכתיבה.

הסיפור מתחיל בגיל 8 אני ילד צעיר קטן ופראי מתחיל את דרכי בתוך העולם החרדי כמתחזק, בן למשפחה
דתית לאומית.

ביום בהיר אחד התחיל הסיפור שלי, הרגשתי כאב עמוק באזור האחוריים, ואני הילד לא ייחסתי לכאב
משמעות מיוחדת והמשכתי בסדר יומי.

למחרת אותו יום נכנסתי לכתה ולפתע גיליתי שאני נמשך לרב שלי, המחשבה הייתה הרסנית אך אני בחרתי
לחיות בחלום שעד שאכנס לישיבה הכול ייעלם.

כמה ימים לאחר מכן הייתי צריך לנסוע עם סבתי ז"ל לביתה של דודתי לבר מצווה של בנה, נהנינו ובילינו עד
לאותו ערב, יום שישי השעה בערך 23:00 בלילה, נכנסתי לישון בחדרו של בן דודי, הוא בן 13 אני בן 8 אולי
קצת יותר, והתחלתי לדבר איתו משם העסק גלש למגעים ביני לבינו והסתיים במשכב זכר, לא זכור לי עד
היום. אם זה היה מרצוני או שמא זה נכפה במובן כלשהו, מה שבטוח שבקרוב אדע (התברר שגם הוא הומו),
בכל אופן אני זוכר שיצאתי מהחדר פגוע ובוכה ועברתי לישון בחדרה של סבתי, למחרת אף אחד מבין
שנינו לא התעסק בעניין זה יותר כמוקצה מבחינת מיאוס.

שחזרתי הביתה באותו מוצ"ש הרגשתי מעין רוח של בדידות אופפת סביבי, כך במשך שנה יצרתי לי מסביבי
סביבה מינית כל דבר שזז בסופו של דבר הגיע אתי למיטה, במובן כלשהו זו הייתה בריחה שנראתה כנכונה
וחייתי כשכבן כפייתי עם חברים ועם האנשים שחיו סביבי, אך תמיד באותה תקופה התחזקתי והעמקתי
בתוך העולם החרדי בתקווה שהכול ייפתר.

וככל שהזמן עבר הכאב התחזק והפך לצורם, לסבל שאי אפשר לתארו במילים הכאב שאתה מרגיש
הוא הריחוק מבורא עולם אך מצד שני חי חיים הומוסקסואליים, כך במשך כל התקופה הייתי יושב לי ערב
ולילה ישן שעתיים בלילה ובוכה… (עד היום)

לאחר סיום כתה ז' ביקשתי מהורי לעבור לישיבה כדי להגשים את חלומי הגדול, אך הוריי זוג מורים
לא הסכימו, הילד שלהם יגדל ע"פ רוחם ע"פ דרכם ע"פ ציוניותם, כך שנאלצתי לוותר…

בכתה ז' עברתי לחט"ב שם התחיל מסע הכאב דרך חדשה, שם בפעם הראשונה למדתי להתנתק מהרגש של
אובססיות המין ולפתח רגשות, רגשות שלי שמעולם לא ניתנו לי ע"י הוריי אלא התפתחו בתוך העולם החרדי
שלי, רגשות של אהבה עמוקה וצורך בחום, נתינה בלתי נדלית וגמ"ח רבה, ואז התאהבתי בבן כיתתי בחור
שהוקסמתי מיופיו, אך למדתי את הלקח שלי מהר, ידעתי שהוא מתחיל להתחזק ואני ברוב טיפשותי חייתי
בדמיונות, להרוס לו את העולם היפה-הרוחני-דתי שחייתי בו כדי שיהיה כמוני? הוא לימד אותי לקח והתנתק
ממני הפכתי לאובססיבי וכתבתי לו פתקים ומכתבים שבהם בקשתי שיהיה רק חברי ולא יותר…

משם עברתי ללמוד בישיבה תיכונית, כי על אף הרבנים שהתקשרו ולחצו הוריי לא הסכימו שבנם לא יוציא
תעודת פ(ב)גרות, וכך חייתי כרצונם שם בעצם למדתי את הלקח השני, הייתי בודד במקום שלמדתי בו חרדי
יחיד (למעט הרמי"ם) בין חבר'ה דתיים לאומיים (עלי להדגיש שאז החלתי את מסעי בבריחות
לישיבות ולמדתי במקביל לביה"ס),
פגשתי שם מישהו שמההתחלה יצר אתי קשר והתאהבתי שוב, הוא היה כנראה גם אוהב אותי
כי אני זוכר שכל הזמן הוא היה מנשק אותי נשיקות חטופות ונסה ליצור אתי מגעים מיניים,
אך אני הייתי חרדי קיצוני והפכתי את המוסד שלמדתי בו למקום יאה לדתיים,
וכשהוא ראה את הקיצוניות שלי הוא נבהל והתנתק.

ואז נהפכתי שוב אובססיבי לאהבה, לרגש, למגע.

חיי הדתיים מאז ומעולם היו בעלי תהפוכות מקיצונות אחת לרעותה בכתה ח' בערך באמצע הפכתי לחסיד
סאטמר ובהמשך הפכתי לנטורי קרתא, אני בן למשפחת תימנים הפכתי את עצמי לאשכנזי דובר אידיש,
שיניתי את ההגהה מתוך אמונה שארגיש טוב יותר בקשר לבורא עולם כי לזה תמיד התחברתי.

רק נקודה אחת להבהרה, לא הייתי אדם צבוע, האמנתי ביהדות החרדית בעמקי לבי והרגשתי ממנה את
הפידבקים בחזרה, זה היה בשבילי עולם מושלם וכך אני מרגיש עד היום,
והסבל בשנים אלו היה עצום פי כמה וכמה.

אז לאחר 2 הלקחים שחטפתי הבטחתי לעצמי ששוב לא אתאהב עוד בב"א,
אך זה קרה שוב ושוב ללא פידבקים חוזרים.

במקום שבו למדתי (בישיבה תיכונית) יש מנהג להתעלל בילדים שקטנים ממך בשנתיים,
אני כבר אז התחברתי לרגשות של יהודי מאמין,
אדם שרוצה לעזור לאנשים ולאהוב אותם אף בלי פידבק, לתת את כולי לאנשים שונים ולתת מכולי יותר מדי,
להעריך אופי ולא רק יופי, להפוך לרגיש בצורה לא רגילה, כך שתמיד חבריי התעללו אני הרחקתי
אותם מהנוער, כתוצאה מכך המחזור יצר מגנונים נגדי אבל תמיד מאז אותו לקח ראשון,
צער של ב"א לא עבר דרכי, עזרתי על אף הכאב שיבוא עלי וחילול ה' אין מה לדבר, לא אצלי ובטח לא אני.

אחד הדברים שתרמתי למוסד ולמחזור זה את הגאווה בלהיות יהודי מאמין בין אם אתה דתי ציוני
ובין אם אתה חרדי חסיד סאטמר, וכך יצרתי לי רשת של מגננה נגד חלק מהמחזור שלא היו כ"כ דתיים…

כך הכול נמשך עד ליום שאמי שמעה אותי בוכה באחד הלילות, בהתחלה דחיתי אותה אבל לאחר מכן
הסכמתי ללכת לפסיכולוגית.

נפלתי על אישה חרדית ושמחתי כי זה תרם לי רבות, הטיפול עזר בערך כ- 18 פגישות, שביניהם אף גיליתי
שאת אותם כאבים שהרגשתי באותו בוקר נגרמו לי מאחי שהתעלל בי שהייתי בן 5,
לא האמנתי למשמע אוזניי ש-11 שנה הדחקתי דבר כזה מבלי לדעת, ואז הכאב צף ממש
והידיעה שאח מבשרך עשה לך את זה מפילה אותך לקרשים, זה היה איום במיוחד שלפני שהוא התחתן
הוא התוודה על זאת והתנצל והתגובה שלי הייתה שאני סולח לו, זה היה אולי שקר גס.

ואז צץ העניין מצד הפסיכולוגית שאולי כדאי שאני אנסה כביכול להיות חילוני ואז אכיר בנות ואוכל לדעת מה
אני מרגיש כלפיהן, ואני לא הסכמתי אפי' לחשוב על זה ואחרי שחזרתי הביתה רציתי להרוג את עצמי
מתוך אי הסכמה שיקרה לי דבר כזה, שאני אעשה חילול ה'? לא!

אך בתחילת י"ב ידעתי שבסוף השנה אני לא אהיה חרדי יותר וכך יצרתי לעצמי "מגננה" שכל מי שמתעלל
אסור לי להיות איתו בקשר, כך השנאתי את כל המחזור שלי נגדי בתקווה שלא ירצו לשמור אתי על קשר
ולא יתעניינו בי ומאידך לא ידעו שאני הופך לחילוני, חטפתי מכות וקללות אבל בשבילי זה היה שווה
כדי לא לעשות חילול ה', עד שאמי ואחי הרסו לי היום את כל העבודה…

היום אני חילוני, יותר נכון חרדי במעטפת חילונית, החל מהרגע שהפכתי לחילוני חיי קרסו, אך בערך כ-8
התעלפויות, לא יכולתי להסתכל במראה באדם בעל פאות ארוכות וקפוטה ומתחת לכל הומו,
זה לא שנידו אותי בחברה החרדית ההפך תמכו בי ועזרו לי רק שאני לא יכולתי לחיות עם עצמי.

הכאב של כל דבר שנוגע היום ביהדות קובר אותי במקום, סבל בלתי נדלה והגעגועים לבורא עולם עצומים,
אך גם בלתי אפשריים מבחינתי, הסיבה היחידה שאני פה בעצם כותב היא בגלל ההלכה נגד התאבדות,
כך שבלעדי זה הייתי מזמן בקבר עמוק…

יש לי כ"כ הרבה עוד מה לספר על חוויות בתוך העולם החרדי, אבל אמשיך בסיפורי אחרי הכול אמרתי די
שאני הומו ושום דבר לא ישנה זאת ואז סתם ביום בהיר נכנסתי לאינטרנט לחצתי קבוצות תמיכה והדבר
הראשון שצץ לי היה "עצת נפש" (ארגון דתי הסובר שניתן לדכא את הנטייה כעניין קפיץ ולחיות חיים
סטרייטים), הלכתי על זה הייתי נותן הכול כדי להיות סטרייט והשתתפתי שם
בסדנה ובטיפול עד לרגע שהבלבול עם החבר השוודי שלי התעצם (סיפור בני הזוג קרה רק אחרי שעזבתי
את העולם החרדי ואת אהבתי לו ולבן זוגי אחריו "הקרבתי" כי הראשון היה סטרייט שחלה בדפוס אישיות
כלפיי והשני שוחרר לנסות נשים שוב), בעצם אז הכול תם עם "עצת נפש" והמשכתי לחיות בכאב
הבלתי נסבל הזה בבית, באותה תקופה הגעתי לוואלה שם יש פורום של גייז דתיים (אף אחד לא האמין
שיום אחד האנשים האלה יהפכו להיות המשפחה שלי- הכינוי שלי שם senstive), חבר מאוד טוב משם
ראה את הכאב שאימא שלי עושה לי (לא מכוונה רעה הרי גם היא סובלת כך שאין צד להאשימה) והבין
שהצעד הנכון יהיה להפנות אותי למסגרת שאוכל לחיות בה עם עצמי,
וכך הגעתי ל"בית דרור" מקום שנתן לי כה רבות ותרם על אף הקושי שלי להיות כביכול ציוני שחי במקום
שהוא לא אני (להזכירכם הוריי לא יודעים שהייתי חסיד סאטמר), ולחיות עם הכאב של הזיכרון
של עזיבת ארוסתי (שהיום נשואה עם ילד שני בדרך אחרי המסע שידוכין שעשיתי לה) ועוד רבים וטובים
מצרותיי, אלו ועוד המון הכניסו אותי למצבים לא קלים שפה לפעמים אף הקלו עליי בייחוד בגלל הבורות
שלי לגבי כל העולם החילוני (אבל ממש בורות), וכאן בעצם כרגע תם מסעי אני מחפש עבודה ומקווה
שאמצא ואמצא את הדרך הנכונה לי, בין אם זה יהיה לחזור לעולם החרדי ו"לזרוק" את הנטייה (מבחינתי
לא מבחינתם) או להישאר הומו וחילוני… במקרה כזה רק הזמן ירפא את הפצעים ורק כך אוכל להחליט…

יש מימרא שתמיד מלווה אותי והיא בעצם המוטו שלי לסוף: מי שאמר שאין אדם מושלם בעולם טעה, כי
מי שמשרת מלך, ולא מלך בשר ודם, אלא את אבא שבשמיים הוא האדם המושלם, מי ייתן ונזכה כולנו
לעבדו בלבב שלם ולזכות ללגיונו של מלכנו, אכי"ר.

חדשות מהבית

    עברנו לכתובת החדשה

  • (15/10/2014) קראו עוד »
  • בית דרור מחפש מתנדבי בוקר

  • (27/12/2012) בית דרור מחפש מתנדבים לשעות הבוקר לעזור בשיווק הבית, כדי לעזור לבני נוער שלא יודעים לאן לפנות. רוצים לעזור? פנו אלינו 03-5162071 קראו עוד »
  • מתנדב בוקר לשיווק הבית

  • (17/04/2013) בית דרור מחפש מתנדב לבוקר אחד בשבוע לשיווק הבית בקרב הרווחות והעמותות השונות שאינן מכירות את בית דרור כדי להגיע לכמה שיותר נערים שזקוקים לנו. קראו עוד »

לעזרה ותרומה נוספת...

  • נשמח לקבל:
  • חומרי יצירה ואמנות (קנבסים, חימר, צבעים, בריסטולים ועוד...)
  • מחבתות בכל הגדלים
  • סולם תקין גבוה
  • מגבות
  • דגלי ומוצרי גאווה
  • סטים של כוסות
לעוד דברים שנשמח לקבל » להתנדבות בבית » תרמו לנו »
גלריה

סיפורים אישיים נוספים

  • גיא

    שמי גיא, אני בן שבע עשרה וחצי.במקור מעיירה בצפון הארץ. אבא עובד במועצה בתפקיד בכיר. כל הישוב מכיר אותו ודרכו את כל המשפחה. אמא עוזרת גננת בפעוטון בישוב. אני בן זקונים... עוד על ' גיא »

  • סאם רוזנפלד

    הסיפור שלי מתחיל בלידה שלי, נולדתי כנקבה, ומאז שאני זוכר את עצמי, ראיתי את עצמי כבן, ובראש שלי חשבתי בלשון זכר. כשהגעתי ל'בית דרור' ניתקתי את הקשר עם המשפחה למשך כחמישה... עוד על ' סאם רוזנפלד »

  • נועה

    נועה נולדה במושבה מבוססת בצפון הארץ, בת זקונים לשני אחיה הבוגרים. שום סימן בילדותה המושלמת לא הכין אותה לקראת המשך חייה. "לא הסתדרתי עם החברות שלי בכתה. תמיד הייתי... עוד על ' נועה »

לסיפורים נוספים »

מתוך הצוות

לכל חברי הצוות »

שאלות ותשובות

  • זכויות וחובות במקום?

    הבית מאפשר לכל נער ונערה מסגרת טיפולית- הן פרטנית והן קבוצתית.

  • האם המקום מיועד לדתיים / חילוניים / ערבים / יהודים / חבר העמים?

    כמו בתשובה הקודמת הבית קולט מכל המגזרים כל עוד הם בגיל המתאים (14-18).

לשאלות ותשובות נוספות »

בית דרור